<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ס"ת</h1>
<h2>דף ז.</h2>
וגרסי' בפרק קמא דשבת [י"ד ע"ב] ידים הבאים מחמת ספר בו ביום גזרו, משום דר' פרנך א"ר יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום, ואחר כך גזרו טומאה על הידים, בין הבאות מחמת ספר ובין שלא מחמת ספר, מפני שהידים עסקניות הן. וכל כתבי הקדש ואפי' תפלין ומזוזות מטמאין את הידים, ואפי' מגלת אסתר מטמאה את הידים. ואתשיל מקמי מר רב האיי ז"ל אי הלכתא כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה את הידים, או לא. והשיב למאי הלכתא אצטריך לכון הלכה, מי אית לן השתא טומאת ידים ותרומה וקדש, אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דאיתוקם כיחידאה, והלכתא כסתם מתני', ולא עוד אלא שכל ישראל חשבין לה בהדי כתבי הקדש. והאי דפריש מר רב האיי ז"ל דלית הלכתא כשמואל דברים נכוחים. אלא מאי דאמר למאי הלכתא אצטריכא לכון הלכה, ומי אית לן השתא טומאת ידים, לעולם אצטריכנין להלכתא, דאי מגלת אסתר מטמאה את הידים מצילין אותה מפני הדליקה, ועוד אי אמרת מטמאה את הידים הויא לה כשאר כתבי הקדש ונהגינן בה קדושה כשאר כתבי הקדש שאסור לאוחזן ערומים. והכי אמר רב נטרונאי ז"ל שכל כתבי הקדש כספר תורה ומטמאים את הידים ואין נוגעין בהן אלא במטפחות.
<h2>דף ח:</h2>
וגרסי' במכות [י"א ע"א] ספר שתפרו בפשתן ר' מאיר ור' יהודה חד אמר כשר וחד אמר פסול. מאן דאמר פסול דכתיב ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך, ואיתקש תורה לתפלין, מה תפלין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף ספר תורה כן, ואידך כי איתקש למותר בפיך, להלכות[יו] לא איתקש. אמר רב חזינא להו לתפלי דבי חביבי דתפירי בכיתנא, ולית הלכתא כותיה. ובמגלה פרק ראשון [ח' ע"ב] אין בין ספרים לתפלין ומזוזות וכו' הא לענין תופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין. ואמרי' נמי [מגילה י"ט ע"א] מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה, אלמא מכל הני דספר תורה שתפרו בפשתן פסול.
<h2>דף טז:</h2>
שירת הים ושירת דבורה אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח. בניו של המן ופרשת מלכים שביהושע אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה. ואיזה אריח ואת ואת, [ואת ואיזו לבינה] פרשנדתא דלפון אספתא. בניו של המן אם אינן כתובין [כך] במגלה מעכבין, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו.
<h2>דף יז.</h2>
וגרסי' בערובין בפרק קמא [י"ג ע"א] אמר ר' מאיר כשהיתי למד תורה אצל ר' ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר, וכשבאתי אצל ר' עקיבא אסרה עלי, איני והא אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' מאיר וכו'. וכתב הנגיד בחיבור דיליה סתמא הכי, והלכתא אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו. וגרסי' במגלה בפרק שני [י"ז ע"א] כתבה בסם בסקרא וכו' עד לא יצא עד שיכתבנה אשורית על הספר ובדיו. ואמרו חכמים [י"ח ע"ב] אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב. והלכתא מזוזה צריכה שרטוט, תפלין אין צריכין שרטוט, ואידי ואידי נכתבין שלא מן הכתב, מאי טעמא מיגרס גריסן. ומשום רבואתא מגלה וספר תורה צריכין שרטוט, כדאמרי' [מגילה ט"ז ע"ב] דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. והא דתנן [שם ח' ע"ב] אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ותפלין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית, רשב"ג אומ' אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית, אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג.
<h2>דף יט.</h2>
וגרסי' במכות [י"א ע"א] ספר שתפרו בפשתן ר' מאיר ור' יהודה חד אמר כשר וחד אמר פסול. מאן דאמר פסול דכתיב ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך, ואיתקש תורה לתפלין, מה תפלין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף ספר תורה כן, ואידך כי איתקש למותר בפיך, להלכות[יו] לא איתקש. אמר רב חזינא להו לתפלי דבי חביבי דתפירי בכיתנא, ולית הלכתא כותיה. ובמגלה פרק ראשון [ח' ע"ב] אין בין ספרים לתפלין ומזוזות וכו' הא לענין תופרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוין. ואמרי' נמי מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה, אלמא מכל הני דספר תורה שתפרו בפשתן פסול.
<h2>דף יט:</h2>
אמר רב זעירי אמר רב חננאל אמר רב [מנחות ל"א ע"ב] קרע הבא בתוך שני שטין יתפור. בתוך שלש לא יתפור, אמר ליה רבה זוטי לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדפתי משמיה דרבה הא דאמרת בתוך שלש לא יתפור הני מילי בעתיקתא, אבל בחדתא יתפור. ולא עתיקתא ממש, ולא חדתא ממש, אלא הא דעפיצא, הא דלא עפיצא. וה"מ בגידין אבל בגרדין לא. בעי רב יהודה בר אדא בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי תיקו. ואמר ר' אבא בריה דר' חייא אמר ר' יוחנן [מגילה י"ט ע"ב] שיור התפר הלכה למשה מסיני, ומחו לה אמוחא לא אמרו אלא כדי שלא יקרע.
<h2>דף כו:</h2>
ותשמישי מצוה נזרקין, תשמישי קדושה נגנזין [מגילה כ"ו ע"ב], אלו הן תשמישי מצוה סוכה ולולב שופר וציצית, ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים ומזוזות ותיק של ספר תורה ונרתיק של תפלין ורצועותיהן, ותשמיש דתשמיש לאו כתשמיש דמי. אמר רבא מריש הוה אמינא האי כורסיא תשמיש דתשמיש הוא ושרי, כיון דחזינא דזמנין דמנחי ספר תורה עלויה, אמינא תשמיש קדושה הוא ונגנז, וכן פריסא. והאי תיובתא רבה דאירפט ניעבדיה תיובתא זוטא שרי, כורסיא אסיר. כורסיא נמי נעבדיה כורסא זוטא שרי, דרגא לכורסיא אסיר. והאי פריסא רבא דבלא מעבדא זוטא אי נמי כסואתא לספרי שרי, לחומשין אסיר, והני זבולי דחומשי וקומטרי דספרי תשמיש קדושה נינהו ונגנזין. ותשמיש קדושה דאזמנינהו ולא כרך בהו, אי נמי כרך בהו ולא אזמנינהו שרי לאשתמושי בהו, כדאמרי' לענין תפלין [סנהדרין מ"ח ע"א] צר ביה ולא אזמניה, [אזמניה] ולא צר ביה שרי למיצר ביה פשוטי, צר ביה ואזמניה אסיר. מטפחות ספרים שבלו עושה אותן תכריכין למת מצוה, וזהו גניזתן. ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד(י) חכ(מי)ם, ואפילו שונה הלכות, ובכלי חרש שנאמר ונתת[ם] בכלי חרש וגו'. יריעה שבלתה [סופרים פ"ב ה"ז] לא יטול שתים ויחזור שתיים, אלא נוטל שלש וחוזר שלש, ומה שהוא מחזיר במדת הכתב הראשון. וספר תורה שנקרע טולה עליו מטלניות מבחוץ. תפלין שבלו וספר תורה שבלה [שבת ע"ט ע"ב] אין עושין (ממנה) [מהן] מזוזה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.
<h2>דף כז.</h2>
גוללין ספר תורה במטפחות חומשין, וחומשין במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין ולא חומשין במטפחות ספר תורה. ומניחין תורה על גבי תורה וחומשין על גבי נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא חומשין על גבי ספר תורה. ונשאל ממר רב האיי ז"ל מהו לכתוב חומשין קרא ופתרונו בלשון ערבי. והשיב יש בזה משום נשיאות דברי חול על דברי קדש, ואמרו רבנן מניחין תורה על גבי תורה וכו', וקא מעייני רבנן בגמ' שיריעה נכפלת על חבירתה, והיאך מניחין חול על גבי קדש.
וגרסי' במגלה פרק ד' [כ"ז ע"א] אין מוכרין ספר תורה ישן ליקח בו חדש משום פשיעותא, ואי כתיב ומנח [לאיפרועי, בעיא] ולא איפשיט[א] ולקולא עבדינן. ות"ר לעולם אל ימכור אדם ספר תורה אע"פ שאינו צריך לו, יתר מכאן אמר רשב"ג אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם. וגרסי' בפרק אלו מציאות [ב"מ כ"ט ע"ב] מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום. והשואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחר, מאי איריא ספר תורה, אפי' כל מילי נמי, דאמר ריש לקיש אין השואל רשאי להשאיל, ספר תורה אצטריכא ליה, סד"א ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה קמ"ל.
